היא ישבה לפני ועל פניה נסוך חיוך מלא שלווה.
משתתפת חדשה בכיתה בה אני מלמד כבר למעלה משנה.
הפה שלי דיבר באופן שוטף, שואל שאלות ומבאר תעלומות בתחום הזיכרון אך בתוך גולגלתי התחוללה מלחמת התשה.
ברכה? רבקה? ברוריה? בריינה? בריתה? ברותה? ברבונייה? ברבאבא? ברוס לי?
לכל הרוחות! אינני מצליח לשלוף את שמה.
היא מוכרת לי הגברת, אך מהיכן ומדוע?
המפגש הסתיים, מוצלח כרגיל והגברת היקרה פוסעת לעברי.
"נו, שחר? אתה זוכר את שמי?" היא שאלה.
ואני עומד מולה במבט סתום, מתכונן לשחרר התנצלות רשמית, ואז לפתע הכל קפץ בחזרה.
"ברנדה?", שאלתי בהיסוס.
"כן!!", היא השיבה בשמחה.
"אני לא מבין למה שינית את צבע השיער?!?".
"מה?", הגברת שאלה בהפתעה.
אתם מבינים, שנתיים קודם לאותו המפגש עשיתי סדנה קצרה במסגרת קופת חולים.
הגיעו אלי 15 משתתפים נחמדים שאת שמותיהם קודדתי בעזרת הכלים אותם אני מלמד.
לאחת המשתתפות היה שיער מנופח, צבוע בצבע אדום כתום חזק.
שמה היה ברנדה וצבע שערה היה כצבעו של ברנדי משובח.
זכירה של שמות ופרצופים עלולה להפוך מבעיית זיכרון בלבד לבעיה חברתית או בין אישית. על כן רוב המשתתפים המגיעים אלי לקורס מבקשים כי זה יהיה הדבר הראשון עליו נעבוד.
למעשה זוהי מטלת זיכרון מורכבת ביותר, הסיבה נעוצה בין היתר בביולוגיה שלנו מכיוון שהחלק האחראי על מידע חזותי ותווי פנים נמצא בצד ימין של המוח ואילו החלק האחראי על מידע מילולי כגון שמות נמצא בצד שמאל. על כן החיבור בין השם לפנים דורש מהמוח לעשות אינטגרציה בין ימין לשמאל וזוהי פעולה מורכבת.
סבלנות ותרגול הן מילות המפתח. זה לא קורה ביום אחד ולא בלי מאמץ מסוים אך בסופו של דבר ניתן בהחלט לתרגל את הזיכרון לזכור באופן יעיל ביותר שמות ופרצופים ובכך לסייע לחיזוק הביטחון העצמי והיכולת ליצור קשרים חברתיים חדשים.