לאבד חפצים זה קל, לחפש אותם זה עוד יותר קל, למצוא אותם זה גם לא מסובך, אבל כל השלושה ביחד פשוט יכולים לגזול ממני המון זמן. זמן שלדעתי צריך להיות מתוגמל על ידי הממשלה או הביטוח הלאומי, וזאת דעתי בעניין כבר הרבה מאוד זמן.
אתמול התקשרה אלי נציגת חברת מיצוי זכויות ושאלה אם אחד מבני המשפחה סובל מבעיה רפואית כלשהי המאפשרת להם לקבל את הכסף שלי מהביטוח הלאומי.
"אני שוכח מלא דברים", השבתי, "את יכולה להשיג לי כסף עבור זה?"
"האם אתה מאובחן במשהו, אדוני?", שאלה הנציגה.
"כן. הפרעת קשב וריכוז, ועוד אחת חמורה, את לא מבינה כמה זה דופק לי את הזיכרון.
הנה, תשמעי סיפור: שלשום הבת שלי חזרה עם נעליים מלוכלכות מבוץ הביתה אז אשתי, שתחייה, שטפה את הטינופת והניחה לייבוש על אדן החלון."
"הנעליים של ליהי נמצאות על אדן החלון" היא קראה אלי מהמטבח
"יופי", עניתי מהמחשב.
"אז מחר בבוקר תזכור לקחת אותן משם?"
"ברור"
"אתה תזכור?"
"למה לא?"
"כי לא עשית שום דבר כדי לזכור"
"הם על עדן החלון, אני לא צריך לעשות שום דבר, זה ברור, אני לא טיפש"
"אוקיי…"
"אוקיי!"
"אוקיי?!"
"אוקי..?!?"*^%@$#%#$"
20 דקות חלפו עד שנשברתי בבוקר המחרת והתקשרתי בזעם לאשתי כדי להטיח בה האשמה על כך שהיא לא דואגת להותיר את הנעליים במקום גלוי לעין.
אז היא צחקה עלי עוד לפני שהספקתי לדבר.
"וזה קורה לך לעיתים קרובות אדוני?"
"האמת שלא, את מבינה, פעם זה היה קורה הרבה, בלי סוף האמת, אבל לאורך השנים למדתי להשתמש בכלים מגוונים כדי לזכור את הדברים החשובים שעוקפים את הקושי הטבעי בזיכרון.
אבל לפעמים אני קצת מתעצל ונותן לזיכרון לעבוד באופן עצמאי. וזאת הבעיה עם אנשים כמוני, אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לזכור בניגוד לשאר האנשים שפשוט זוכרים בלי לעשות שום דבר מיוחד בקשר לזה."
"אה.. בן כמה אתה אדוני?"
"34"
"ומה אתה עושה בחיים?"
"אני מלמד אנשים איך לזכור יותר טוב ומראה להם שהזיכרון שלהם תקין לחלוטין"
"לא הבנתי…"
"כן… תכל'ס זה די מוזר שזה מה שאני עושה… אז אפשר לקבל כסף מהביטוח הלאומי על זה או לא?"
ניתקה… טוב נו…
אובדן של חפצים מתרחש בכל גיל עם אבל עם העלייה בשנים זה עלול לקרות יותר ולעתים לעלות לנו בזמן יקר, מתח ודאגות.
כיום אני משתמש בכלים יעילים ופשוטים להפליא שדורשים ממני מעט ריכוז ופעולה אקטיבית כלפי הזיכרון כדי להימנע מרוב השכחות של חפצים ביום יום.
הירידה בשיעור אובדן החפצים לא התרחשה בין לילה, היא דרשה תרגול ממושך וקבוע של הזיכרון ולמעשה דורשת ממני עד היום מאמץ כדי לאפשר את הזכירה אך התוצאות בהחלט משביעות רצון,
והכי חשוב – אני חרד פחות מהאפשרות שאשכח חפצים וחש תחושה חזקה יותר של ביטחון עצמי וסביבתי.